פטפוטים

ההגעה לאחרונה לגיל 37 או הפנמת העובדה שאני כבר מכבסת לחמש נפשות – קשה לי לשים את האצבע ולהחליט מה היתה נקודת המפנה להפיכתי לגורו-בעיני-עצמי לענייני נסיון חיים והבנת העולם. בכלל, אני חשה לאחרונה כאילו פספסתי את ייעודי הפוטנציאלי בתור כוהנת שקר-כלשהו שכזו, שתפזר עיצות מנסיון חייה העשיר לכל עבר ותבריא את חייהם של כל סובביה בהינף שרביט – הרי סוף סוף גיליתי מה אני פאקינג עושה פה!

מכיוון שבחיים האמיתיים אני דוקא משתדלת להמנע מלהכנס לאנשים לעניינים ויקח עוד זמן עד שהילדים שלי יעריכו את כל הידע המצטבר הזה שבאמת שווה זהב, אשתמש בבמה זו כדי לשפוך על קוראי הנאמנים מחוכמתי האינסופית טיפין טיפין עד שתבואו ותודו ששיפרתי את חייכם לאין ערוך! (אין על קהל שבוי. היי אמא!)

סיכוי גבוה כמובן שעליתן על כל הטיפים האלו לפני, כן, כן, אתן – כל החברות שלי שהן אמהות טובות מדי, אבל תנו לסחבקית סיכוי ללטף את הרף שלכן מלמטה, טוב?!

 טיפ#1:
הגילוי האחרון והמשמעותי ביותר שלי נוגע לבת7וחצי. מכירים את המילה ״כיף״, החוליה המקשרת בין ילדי הגן, בית הספר היסודי והשפה העברית?
– ״איך היה היום בבית הספר?״
– ״כיף״
– ״מה עשיתם בחוג?״
– ״כיף״
– ״חזרת מלירון? במה שיחקתן ביחד?״
– ״כיף״
עלבון לאינטילגנציה במסווה של שיחה משפחתית. וכך הלאה והלאה: אתם מנסים להוציא מהם מידע והם – גם בגואנטנמו היו ממשיכים לומר את המילה המעצבנת ביותר באוצר המילים שלהם.
אז זהו, שיש לי פתרון!
(כוהנת גדולה לענייני הורות, הנה זה בא, תכף כולם יכירו בי ויכתירו אותי למלכה החדשה שלהם)
כן לא שחור לבן
מה הקשר? אוה. מצוין ששאלתם. אז לאחרונה עליתי על החידוש: אם אני כבר נדרשת לשיתוף פעולה במשחק המעצבן עלי אדמות שמורה לי הזכות לקחת אותו לכיוון שלי. לא עוד שאלות מתסכלות סטייל ״אז באיזה צבע האוטו הזה?״ ותשובות בנוסח ״הצבע הכי כהה שבולע את כל האור״ שגורמות לך לרצות לתלוש את כל שערות ראשך בעודן חוזרות על עצמן בוריאציות דומות שוב ושוב; נבר אגאיין! עברתי לכן-לא-שחור-לבן של החיים האמיתיים.
״אמא, תשחקי איתי כן לא שחור לבן. את השואלת!״
״אוקי. אז – מה עשית הבוקר כשהייתי בסידורים?״
״אהה… [היא חושדת בי ומנסה לפענח איפה המלכודת, מתחילה את התשובה בזהירות כדי לא ליפול] שיחקנו בפליימוביל ושמנו את כל הדמויות בבית העץ ואחר כך הכנתי מצגת כמו שלימדו אותנו בבית ספר והכנסתי לתוכה הנפשות [בשלב הזה היא כבר מתלהבת להמשיך לשתף כי נזכרה בעוד דברים ומתחילה לשכוח שאנחנו במשחק] ואת יודעת שכשחילקתי לחברים בכתה את המתנות חלק מהם רצו להחליף כי לא רצו את מה שהבאתי להם?!"
– ״אהההההה. אמרת לא. את פסולה.״
– ״אויש, זה לא פייר תשאלי שוב!״
[מתמוגגת מהגאונות של עצמי ומנסה להזכר על איזה עוד נושא ענתה לי הסרבנית הקטנה ״כיף״ לאחרונה] ״טוב, אבל רק כי ביקשת ממש יפה. אז מה למדתם אתמול בהתעמלות קרקע?״
וחוזר חלילה. תשובות מפורטות, מנומקות, עם המון מחשבה כדי שלא ליפול ולומר את המילים האסורות. על הדרך היא הופכת לנגד עיני לעדת מדינה וחושפת את הסודות השמורים ביותר בארסנל שלה. פרופשונלז!

 ***

אגב, אני יודעת שזה תהליך טבעי ונפוץ, אבל כשבת7וחצי היתה פספוסה בת שלוש וטיפונת לא הייתי צריכה הרבה כדי לגרום לה לפטפט, בדיוק להפך.
הנה למשל ציטוט מדויק מלפני ארבע שנים, קטע קטן מתוך פרץ עצום של סיפורים הנוגעים לחג החנוכה כפי שדוסקס בגן טרום-טרום-חובה:
 ״… ואז היוונים שברו למכבים את הבית! [פרצוף כועס] וכל המכבים באו וגם עוד מכב אחד קטן…״
מכב קטן. כמה כיף היה לצחוק עליה כשהיתה בת 3, כמה מסוכן זה היום…

 ***

 מכיוון שביקשתם כל כך יפה ומכיוון שפתחנו פה למעלה תיבת פנדורה קטנה, הטיפ השני שלי ככוהנת-הורות-וונאבי נוגע לבעיה ההפוכה: עכשיו משגרמנו להם לפתוח את הפה, איך מצליחים מדי פעם גם לסגור אותו כדי לא להשתגע סופית מהפטפוטים הבלתי פוסקים?!
טיפ#2:
הטיפ הזה ניתן להתאמה לילדים בכל גיל, והוא פותר בעיות אכילה, ריכוז וחינוך בבת אחת. מוגזם לחלוטין, אני יודעת, כצפוי לכוהנת הורות מדופלמת בהכתרה-עצמית שאני. הוא גם נפל עלי סתם כך באיזו ארוחת צהרים ועובד יופי מאז כבר שלושה חודשים וחצי אז בטוח עליתי על אמת אוניברסלית שמתאימה לכולם ותפתור את רוב בעיות האנושות.
מעשה שהיה כך היה:
נניח שאתם יושבים עם ילדי הגן / בית הספר יסודי שלכם לארוחת צהרים. כבר השקעתם, בישלתם משהו, עפתם על עצמכם בקטע של ״איזה הורה משקיען אני״ ובינתיים הילדים יושבים מול השולחן ו… מפטפטים עצמם לדעת, נכנסים האחד לדברי השני, רבים, כאפה מפנקת נוחתת על אחד מהם וכו׳. תענוג.
״יש לי משחק!״ אני זורקת לחלל האוויר כשנמאס לי מהבלאגן.
הופ, השתתקו. וואללה. עכשיו אני צריכה להמציא משחק כי לא באמת חשבתי שזה יעבוד.
״משחק האוכל… אההממממ… בואו נחליט שעם כל מאכל שאתן מכניסות לפה מגיעה משימה: בת-תכף-5 צריכה לומר לי מה הצליל הפותח ומה הצליל הסוגר (זה במקרה מה שלמדו בגן באותו שבוע… אלתרתי, כאמור). בת7וחצי צריכה לחשב בראש כמה אותיות יש בשם המאכל ולהכפיל פי 8! יאללה, שניצל!״
מרוב שוק הן שיתפו פעולה. היום הן שמחות לשחק בכל ארוחה שבה אני יוזמת את המשחק הזה על הוריאציות השונות שלו (AKA מנסה לעצור קצת את רצף הלרלורים האינסופי), וכבר קרה שאפילו ביקשו את משחק האוכל מעצמן… עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה להמשיך לעוף על עצמי ולהתחיל להכין מאכלים מגוונים יותר כי כולם כבר יודעים בעל פה ששניצל מתחיל ב-ש׳, נגמר ב-ל׳ ושווה 40…

 ***

פטפוטים, פטפוטים, בסופו של דבר הדרך הטובה ביותר לקבל קצת שקט בבית היא פשוט לשלוח אותם לשחק במקום אחר. או במקרה שלנו – לצאת החוצה לטרמפולינה או למתקן הטיפוס הביתי.
כל כך פשוט – כל מה שצריך הוא חבלים וקרשים, כמה חורים ממוקמים היטב, קורה גבוהה לתלות עליה וכמה ילדים שובבים שיאתגרו את כח המשיכה.
אנחנו כמובן, הצלחנו לטעות ולתלות את המתקן בדיוק מול חלון המטבח, כך שתוך כמה דקות הבנות הבינו שאנחנו עדיין לגמרי בטווח שמיעה והן יכולות להמשיך לאכול לנו את הראש גם מבחוץ… אבל זו טעות של מתחילים ואתם כמובן כבר לא תעשו אותה.
IMG_6578aIMG_7610a
מדדי פרויקט:
סוג טירוף: נגרות למתחילים;
זמן השקעה: 4 שעות עבודה, כולל התלבטות של שעה לגבי ההפרש בין המדרכים ופוטנציאל הטיפוס של הילדים בגילאים השונים (מסקנה: ילדים הם קופיפים, יצליחו לטפס גם עם הפרש של 50 סמ בין מדרך למדרך);
רמת המחאה של האיש היקר שלי: 0 מתוך 10 – רק תנו לו פרויקט נגרות!
נזק משני לפרויקט: יתכן, לא בטוח, ש*מישהו*, בלי לנקוב בשמות, יחליט להפוך את הסולם לנדנדת תינוקות.
נדנדת תינוקות?!

 ***

ועוד קצת אגב פטפוטים לסיום (מזל שפייסבוק מזכיר לי): כשבת-תכף-5 היתה פעוטה בת שנתיים וחצי היא היתה מסתובבת בכל מקום עם טלפון ומפטפטת את עצמה לאבדון (אז זה עוד היה חינני כי, ובכן, כי היא היתה בת שנתיים וחצי. היום – פחות).
הכל היה מצחיק וחביב עד שערב אחד חלפתי על פני החדר שלה ומצאתי אותה שוכבת במיטתה, רגל על רגל, טלפון נוקיה עתיק צמוד לאוזנה והיא משוחחת בריכוז רב עם לא פחות מאשר סבתא שלי (!) זכרונה לברכה, שאותה לצערי לא זכתה להכיר. שמעתי כמובן רק את הצד שלה ["היי סבתא צילי…"], אבל היא היתה כל כך רצינית שפשוט פחדתי לבדוק מה קורה בצד השני…

  ***

מאחלת לכולנו פטפוטים נעימים; הורים ותיקים אומרים לי שזה שלב חולף ושכדאי להינות ממנו, אז מבטיחה להמשיך לנסות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s